החלל תוכנן כמקדש יצירה פרטי עבור אחת ממעצבות האופנה המובילות בישראל — חגיגה של אלגנטיות, צבע ושירה חומרית. הבריף ביקש לייצר סביבת עבודה שתהיה אינטימית אך עוצרת נשימה, פנים המשקף את קולה האמנותי הייחודי של הלקוחה: נועז אך מעודן, אקספרסיבי אך מורכב בקפידה.

​

ממוקם בתוך בית יוקרה בתל אביב, החדר מגדיר מחדש את מושג ה“הום אופיס” והופך אותו לאטלייה קוטור — מרחב שבו רעיונות, טקסטורות והשראות נארגים יחד בדיוק המזכיר תפירת עילית. התכנון שם דגש על קצב, קונטרסט ועומק חושי, ומהדהד את עולם האופנה באמצעים אדריכליים.

​

בבסיס החלל רצפת עץ כהה בדוגמת פישבון — קנבס גאומטרי עשיר המעגן את החדר במבנה פיסולי. מעליה נפרשת פלטה מוקפדת של גוני אבן חן: בורדו עמוק בקטיפה, חרדל מוזהב, זכוכית בגוון טורקיז ומתכות פליז מוברשות — חומרים שנבחרו בזכות העושר הטקטילי שלהם ויכולתם להשתנות עם האור, בדומה לבדים על מסלול תצוגה.

​

המפגש בין שקיפות הזכוכית, רכות הקטיפה והדיוק המלוטש של המתכת יוצר אווירה יוקרתית אך נועזת. הקונטרסטים — קשה מול רך, מט מול מבריק, רווי מול ניטרלי — מגלמים את זהותה היצירתית של המעצבת ואת משיכתה לשילובים בלתי צפויים.

שולחן עבודה בעיצוב ייחודי, בקווים זורמים וכמעט אנתרופומורפיים, קובע את הטון לחלל. לצדו גוף תאורה פיסולי מזכוכית מנופחת ביד, בגווני כחול ואינדיגו, המכניס נגיעה דרמטית אמנותית. מאחוריו, קיר המעוטר באיורי אופנה משמש כהומאז’ לעולמה המקצועי של הלקוחה והופך את החדר ללוח השראה מתמשך.

​

החלל נשמר נקי מעומס אך מלא ביטוי — איזון מדויק בין פונקציונליות לאמנות. אור טבעי נשפך דרך החלונות הגדולים, מאיר את החומרים ומחייה את צבעיהם, ויוצר סביבת עבודה חיה, אלגנטית ואישית מאוד.

​

האטלייה הזה אינו רק חדר — הוא פורטרט.
פורטרט של אישה שעולמה נארג מצבע, מרקם ודמיון.
מרחב עבודה הלוכד את מהותה ומתרגם אותה לצורה אדריכלית.

 

 

 

​

מיקום – תל אביב, ישראל
שנה – 2026
שטח – 30 מ״ר